<h1>רבינו ירוחם נ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
זמן ק"ש של לילה מיד בלילה (עד) אחר צאת הככבי' עד חצות הלילה ואם קראה עד שיעלה עמוד השחר יצא ידי חובתו כי לא אמרו עד חצות אלא להרחיק האדם מן העבירה.
כתב רש"י ואנו שקורין ק"ש ב"ה קודם צאת הככבים אין אנו יוצאין ידי חובה אלא בק"ש שעל מטתנו שקורין פרק ראשון ומה שאנו קורין אותה בב"ה כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת וכן כתב בירושלמי כי אין אנו קורין אותה בב"ה להוציא רבים ידי חובתן מאחר שהוא קודם צאת הככבים אלא לעמוד בתפלה מתוך ד"ת וכן כתב רי"בא והרא"בד והרי"בב ורב עמרם כמו כן שכתב שצריך לברך אק"בו על ק"ש כשקורא לפני מטתו ונראה מדברי כלם שאדם יוצא ידי חובה באותה קריאה. ור"ת חולק עליהם דאין יוצא ידי חובה באותה קריאה וכתב דק"ש של ב"ה עקר ומה שאנו קורין אותו קודם צאת הככבים דקי"ל כרבי יהודה דמפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין תפלת המנחה והוא שעה ורביע קודם הלילה כאשר אכתו' בתפלה ואם כן חשיב לילה לענין תפלת ערבית וכן לק"ש ואף על גב דלענין המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין אחר פלג המנחה דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד כלומ' אי כרבי יהודה אי כרבנן ולא שיתפוס הקולא של שניהם ואולי בתפלה הקלו לעשות כמו שכתבתי במנחה ובערבית והר"אש הסכים לדברי ר"ת וגם כי מתוך הדחק עושין כן שמתקבצי' להתפלל מנחה ואם ימתינו עד צאת הככבים יצטרכו להתקבץ פעם אחרת אף על גב דלכתחלה אין לקרא ק"ש קודם צאת הככבים. וכתב רבי' האיי בתשובה כי כשהצבור מתפללין ערבית קודם צאת הככבים ואין יכול לעכב על ידן שיתפלל עמהם י"ח מאחר שהוא מפלג המנחה ולמעלה כדי להתפלל עם הצבור ואחר כך בביתו יקרא ק"ש כי יותר טוב לקראת ק"ש בעונתה מלסמוך גאולה לתפלה ויתפלל עם הצבור ואם התפלל ראשונה בצבור רשות ושנייה בביתו חובה שפיר דמי ע"כ וכל שכן לנו שאין אנו סומכין גאולה לתפלה שאנו מפסיקין ביראו עינינו ובקדיש.
<h2>דף ד:</h2>
אפי' קורא ק"ש בב"ה ערבית מצוה לקרא על מטתו פרשה אחת ור"ח כתב שקורא גם כן פרשה שנייה ות"ח אינו צריך לבד חד פסוק' דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי והקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו ומזיקין בדלין הימנו כך פשוט בברכות ולמעלה כתבתי אם מברכין עליו. ועוד פשוט בשבועות ושיר של פגעים יושב בסתר עליון עד כי אתה יי' מחסי ואומר יי' מה רבו צרי עד ליי' הישועה ומסדר אלו הפסוקים ויישן ואף על גב דאסור להתרפאת בד"ת להגן שאני. אמרו במדרש תלים ומייתו לה בירושלמי תניא הקור' קריא' שמע בברכותיה בב"ה שחרית יצא ידי חובתו ערבית לא יצא ידי חובתו אלא אם כן החזיר וקורא על מטתו ומה טעם כדי להבריח המזיקין לכך יש אומרי' אותו כלו על מטתו עד אלהיכם אמת לומ' כל הרמ"ח תיבות לשמור כל רמ"ח איבריו כדכתיב שמור מצותי וחיה שמור רמ"ח תיבות שלי ואשמור רמ"ח איברים שבך ויש שאינם מדברים על מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי עד דפקע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש. צרי' לסמוך גאולה לתפלה אפילו של ערבית ואפילו אנו אומרי' בשחרית בין גאולה לתפלה יי' שפתי תפתח אינו הפסק וכן בערבית השכיבנו כך פשוט בברכות. והתוספות כתבו ומה שנהגו להפסיק בפסוקים וביראו עינינו לפי שבימים הראשוני' היו בתי כנסיות בשדות והיו יראים להתפלל ותקנו אלו הפסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות ואומרי' קדיש ונפטרין לבתיהם לשלום ועדין לא נתבטל המנהג ואין להפסיק בעניינים אחרים לבד מה שנהגו. ועוד פשוט בברכות לא יאמ' דבר אחר אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה.
<h2>דף ח:</h2>
ופעמים קורא ק"ש ב' פעמי' ויוצא ידי חובתו א' של לילה וא' של יום א' קודם שיעלה עמוד השחר וא' אח' שיעלה עמו' השח' כלו' מיד ויוצא בה ידי חובתו פי' ואפי' עשה כן במזיד יוצא בדיעבד ואף על פי שאינו רשאי לעשו' כן כי אסור לאכל ולישן בלילה עד שיקרא ק"ש כי כשיבא מן השדה מיד נכנס לב"ה ואם רגיל לקרות קורא: והא דאמרינן שאחר שיעלה עמוד השחר קורא ק"ש ויוצא ידי חובה בשל יום דוקא בדיעבד או בשע' הדחק כגון משכים לצאת בדרך וכיוצא בו אבל לכתחלה אין לו לקרות ק"ש כל כך בהשכמה כי לכמה בני אדם הוא עדין לילה בעבור שלא האיר בטוב עדין כמו שפירשתי בח"ג בדין זמן תפלה ליוצא בדרך בהשכמה כיצד יתפלל כך פשוט ומוכח בברכות. ועוד מוכח ומי שנאנס כגון שהיה שכור או חולה יכול לקרות ק"ש של לילה עד הנץ החמה אבל אם עשה כן במזיד לא יצא ידי חובתו פי' ומי שלבו נמשך בשמחה ובמשתה אינו נקרא אנוס וכן כתב רי"ף.
<h2>דף ט.</h2>
ועוד פשוט הא דאמרי' ופעמים קורא ק"ש ב' פעמים וכו' ובלבד שלא יאמר השכיבנו לפר"שי מיירי למי שקורא קודם שיעלה עמוד השחר סמוך לעמוד השחר בשביל ק"ש של לילה ולא יאמר השכיבנו והתוספות כתבו דקאי למי שהוא אנוס וקורא ק"ש של לילה קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר אבל מי שקורא קודם שעלה עמוד השחר אפילו בסמוך יאמר השכיבנו וכן עקר וכן נר' מדברי רי"ף. והרי"בג כתב דהא דאמרי' שלא יאמר השכיבנו לא שלא יאמר כל הברכה שהרי צ"ל ב' ברכות אחר ק"ש דערבית אלא ר"ל שלא יאמר אלו המלות השכיבנו אלא מתחיל ותקננו בעצה טובה וכו' ורבים חולקים עליו ואומרים שלא יאמר שום דבר מכל ברכת השכיבנו ולמטה אכתוב מפני מה אנו קורין ק"ש של לילה קודם צאת הככבים.
<h2>דף ט:</h2>
יכול לקרו' ק"ש בשחרית משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבה ונמשך הזמן עד ג' שעות. ומצוה מן המובחר קורא ק"ש קודם הנץ החמה מעט כדי שיתפלל אחר הנץ החמה אף על פי שאינו עד הנץ החמה דוקא. והקור' אחר ג' שעות לא הפסיד בברכות כאדם שקורא בתורה. כך פשוט בברכות ומתוך דברי רבי' האיי משמע שעד שעה רביעית לא הפסיד בברכות מכאן ואילך הפסיד ועובר משום לא תשא.
<h2>דף י:</h2>
קורין ק"ש כדרכן בין יושבין בין מוטין בין עומדין או עוסקי' במלאכתן ודוקא מפ' ראשונה ואילך כלומר מפרש' א' אבל בפרשה א' לא יקרא עראי ויבטל ממלאכתו ומפרש' א' ואילך קורין בראש האילן ובראש הנדבך שעושין לבנין כי זה הכלל בק"ש פסוק ראשון צריך כוונה כאשר אכתוב ופרשה ראשונ' לא יקרא עראי כך פשוט בברכות.
<h2>דף יא.</h2>
בשחרית כלומ' ביוצר מברך ב' ברכו' קוד' ק"ש ואח' אחר ק"ש והשנים הם יוצר אור ולא בורא נוגה שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה והשני' אהבת עולם ואחת של אחר ק"ש היא אמת ויציב כך פשוט בברכות וכן כתב רי"ף אהבת עולם, והגאונים כתבו כי יכול לומר גם כן אהבה רבה ונהגו בצרפת ובאשכנז לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. ועוד פשוט בערבית מברך ב' ברכות לפני ק"ש וב' לאחר ק"ש אחת ארוכה ואח' קצרה ובמקו' שתקנו לקצר אינו רשאי להאריך וכן בהפך. ועוד פשוט בפסחי' כי בק"ש חותמין גאל ישראל.
<h2>דף יב.</h2>
ועוד פשוט בברכות בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב כלומר בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים וסיים בא"י המעריב ערבים לא יצא אבל סיים ביוצר אור אפי' פתח במעריב ערבי' יצא וכן בהפך בערבית כי הכל הולך אחר החתום של ברכות. וכל שאינו אומר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא. חתן ושושביניו כיצ' פטורין מק"ש או חייבי' כתבתיו בנתיב קדושין ח"ב.
<h2>דף יג.</h2>
היה קור' בתור' והגיע זמן ק"ש אם כיוון לבו יצא ואם לאו לא יצא כך פשוט בברכות. וכתבו בתוספות וההיא דר' שהיה קורא פסוק ראשון ההיא מיירי שעבר זמן הקריאה קודם שגמר למודו כי מי שלומד ברבים אין להפסיק אבל לבדו אפילו מי שתורתו אומנותו צריך להפסיק ולקרותה כלה י"א אפילו שלא בברכותיה כי ברכות אינן מעכבות וכן פי' ר"ח ורבינו האי כתב כי הסדר אינו מעכב כגון שאמר אהבה רבה קודם יוצר אור אבל ברכות מעכבות כמה שאמר בירושלמי ברכות אינן מעכבות ביחיד אבל בצבור מעכבו'. ק"ש בכל לשון ולא יקראנ' למפרע ואם קראה לא יצא וצריך כוונת הלב פסוק ראשון ואם נאנס אח"כ יצא כגון בשינת עראי ויקראנ' כלה.
<h2>דף יג:</h2>
הקורא ק"ש והוא מהלך צריך לעמוד בפסוק ראשון כך פשוט בברכות ובמגלה שלא יקראנו למפרע. ואם קראו לא יצא וי"א כי מהלך צריך לעמוד עד על לבבך וכו' וכן כתב הראב"ד בשם גאון. והרא"ש כתב כי לפי זה לא יעמוד עד שיקרא כל ק"ש לפי שאין דעתו מיושבת עליו אם יאחר דרכו ולפי זה הכל לפי הדרך ומקומו והלוכו. ק"ש צריך להאריך בדלת של אחד שיעור כדי להמליכו למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם. כך פשוט בברכות י"א במחשבה וי"א לרמוז בעיניו. ועוד פשוט ולא יחטוף בחית כלו' שלא יקראנה במהירות ביותר ולא יאריך באלף יותר מדאי. באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. כך פשוט בברכות. פי' ואפילו באמצע הפסוק וכן בירושלמי ופרש"י מפני היראה שהוא מתירא שמא יהרגנו. וי"א אפילו מפני רבו או אביו שחייב לירא מהם. ועוד פשוט ובין הפרקים שואל מפני הכבוד כלומ' נותן שלום תחלה לאדם שהוא מחוייב לכבדו ומשיב שלום לכל אדם פי' אם נותן לו שלום אי זה אדם שיהיה משיב לו שלום ובין הפרקים הוא בין שמע לוהיה (ובין והיה לשמוע) [אם שמוע] ובין [והיה אם] שמוע לויאמר ובין ברכה ראשונ' של ק"ש לשניה ובין שני' לשמע אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כך פשוט פי' אפילו כמו באמצע הפר' אבל אומר אמת ויציב ואחר כך יפסיק כמו באמצע הפ' וכן בתוספתא. ובאמצע הפ' של ק"ש י"א שאין מפסיקין לקדיש כלומר לענות קדיש או קדוש' או ברכות וכן כתב הר"מ והרוב מסכימין שמפסיקין וכן כתב ר"י.
אם אסו' לישב להסתפ' או לדין או למרחץ או לבורסקי שהוא תקון עורות או לסעודה סמוך לזמן ק"ש ואם התחיל אם מפסיק כתבתיו בח"ד בדין לא ישב להסתפר. מפסיקין מד"ת לקרא ק"ש כלומר אם הגיע זמן ק"ש מפסיק מללמוד וקורא ק"ש אבל אין מפסיק להתפלל י"ח ודוקא מי שתורתו אומנותו כגון רשב"י וחביריו אבל אנו בין לק"ש בין לתפלה מפסיקין כך פשוט בשבת.
ועוד פשוט פרקדן כלומר פניו למעלה לא יקר' ק"ש ואפי' מוטה אבל בעל בשר מטה וקורא. כשקור' פרש' שמע לא יקראנה עראי שלא יקרוץ בעיניו ולא ירמוז בשפתיו ולא יורה באצבעותיו אלא יקרא קבע פ"א כך פשוט ביומא. ועוד פשוט ודברת בם יש לך רשו' לדבר ולא בדברי' אחרי'.
<h2>דף יד:</h2>
אינו חוזר ואומר אמת כך פשוט בברכות פי' אם שהה בנתים כגון שאומר להיות לכם לאלהים אני יי' אלהיכם אמת ושהה ואחר שעה אינו חוזר ואומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מן אמת ויציב. ובזה טועים כמה אנשים שאומרים בצבור כשקורין ק"ש בלחש עד אמת וכש"שצ אומר אמת ויציב חוזרין ואומרי' אמת פעם אחרת וטעות הוא בידם כי כשלא שהה פשיטא דאין אומרי' ב' פעמים כמו שאין אומרי' מודי' מודים ב' פעמי'. סדר ק"ש שמע קוד' לוהיה אם שמוע שיקבל עול מלכות שמי' תחלה ואחר כך עול מצות והיה אם שמוע ואחר כך ויאמר שוהיה ביום ובלילה וויאמר ביום, ובלילה נמי אנו אומרי' ויאמר מאחר שמתחילין אותה שאומרי' דבר אמת וגומרין אותה אף על פי שמצות ציצית אינה אלא ביום כך פשוט בברכות. ואם לא קרא ב' פעמים כיצד משתקין אותו כתבתיו בח"ד בדין האומר מודים מודים וכו'.
<h2>דף טו.</h2>
מהרהר בלבו כשקורא ק"ש לאו כדיבור דמי ואינו יוצא ידי חובה עד שיוציא בשפתיו ואע"פי שאינו צריך השמעת אזן כלומ' שישמיע לאזנו וזהו כוונת הלב כלומ' שיוציא בשפתיו אפי' שלא ישמיע לאזנו כך פשוט ומוכח בברכו' וכן פסק ר"ח הרהור לאו כדיבור וכן כתב הר' יונה.
קרא ק"ש ולא השמיע לאזנו או לא דקדק באותיותיה יצא. וצריך ליתן ריוח בין הדבקין כלומר בין ב' אותיות שדומות זו לזו והאחת בסוף התיבה והאחרת כמותה בתחלת התיבה של אחריה ובקריאה צריך לדקדק וצריך להפסיק ביניהם כדי שלא יהיה כק' הכל כגון על לבבך כך פשוט [ב]ברכות ובירושלמי. וצריך להתיז זי"ן של תזכרו וצריך ליתן ריוח בין וחרה לאף. ופשוט בפסחים שצריך להפסיק בין היום לעל לבבך. וצ"ל ב"שכמלו בין שמע לואהבת מפני שאמרו יעקב ע"ה וצריך לאומרו בלחש.
<h2>דף טז.</h2>
פועלי' קורין ק"ש אפי' עושין בשכרן כלומר שנותני' להם שכר וכ"ש אם עושין בסעודתם כלומר שאין נותנין להם אלא האכילה לבד כך פשוט בברכות.
<h2>דף כא.</h2>
קרא ק"ש ובא לב"ה ומצא שקורין קור' פסוק ראשון עמהם כך דקדק בה"ג מההי' שלא יהו כל העולם עסוקים והוא יושב ובטל. ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש חוזר וקורא כי ק"ש דאוריתא כך פשוט בברכות.
<h2>דף כא:</h2>
בני אדם שבאו לב"ה אחר שקראו הצבור את שמע ולא שמעו קדיש וברכו ועכשיו רוצים לומר קדיש וברכו ולומר ברכה ראשונה של יוצר אור זהו הנקרא בלשון רז"ל פורס על שמע ואמרו חכמים במגלה שאין פורסין בפחות מי'. וכת' ר"ת אם יש ו' בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו אף על פי שהשא' שמעו יכולין לומר קדיש וברכו ובלבד שיהיו י' בין כלם ומצאתי בהגדה שאין אומרים ברכו אלא אם כן יש שם ו' שלא שמעו שנאמ' בפרוע פרעות וגומר ברכו יי' והם ו' תיבות ע"כ. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד פורסין על שמע ואפילו קרא הוא שמע יכול הוא בעצמו לחזור ולפרוס כמו ש"צ שחוזר ומתפלל. ור"י אמר שלא רצה ר"ת לפרוס על שמע כלל כיון ששמעו כלם קדיש וברכו חוץ ממנו ואפילו הוא בעצמו לא רצה לומר ברכו אבל במס' סופרים כתוב ובמקום שיש ט' או י' ששמעו ברכו ולאחר תפלה עמד אחד שלא שמע בין אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ושמא זה מיירי בדיעבד ונ"ל שאין לחלק דאפילו לכתחלה ע"כ ולזה הסכים הר"אש דאפילו לכתחלה דלמה לא יצטרפו ט' ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה בי'. והא דאמרינן אין פורסין בפחו' מי' אם התחילו בי' והלכו מקצתן גומר כדאמרינן העובר לפני התיבה. ובכל אותן הדברים שאין נאמרין בפחות מי' על ההולך נאמר ועוזבי יי' יכלו.
<h2>דף כד:</h2>
המהלך במבוי מטונף לא יניח ידו על פיו ויקר' ק"ש ואם היה קורא ובא פוסק ואם לא פסק עושה עבירה ואם פסק יש לו שכר וחוזר למקום שפסק אפילו שהה כדי לגמור את כלה כך פשוט בברכות.
<h2>דף כה.</h2>
צואה או מי רגלים או ריח רע או מים הרעים או בית הכסא וכל כיוצא בזה וכל הדברים המעכבים לקרא ק"ש באי זה ענין שיהיה מכיוצא באלו הדברים כתבתיו בח"ד בדברים המעכבים התפלה כי דינם שוה.
